משפחת שמואלי בחרה להנציח את אייל ז"ל עם מרוץ ל-15 ק"מ, אימו זהבה מספרת: "לפעמים יש נגיעות של עצב, אבל בגדול זה הפנינג שמח לכל המשפחה". בשבת הקרובה: אתגר חדש למי שכבר רץ 10 ק"מ, יחד עם מקצים ל-5 (ריצה והליכה) ו-2
אייל שמואלי ז"ל נולד לרוץ. ככה זה כשאתה בנה של זהבה שמואלי, מי שנחשבה שנים ארוכות למלכת האתלטיקה של ישראל וייצגה את המדינה באליפות העולם בהלסינקי 1983 ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.
אייל שמואלי אהב לרוץ, לכן כשמשפחתו חיפשה דרך להנציח את זיכרונו לא היתה בחירה מתאימה יותר ממרוץ על שמו. "כשהחלטנו כיצד להנציח את אייל, התלבטנו בין מספר אפשרויות. ישבנו יחד כל המשפחה וחשבנו איפה הוא בילה הכי הרבה זמן מבין התחביבים שלו, והבנו שמדובר בריצה – בתור נער הוא היה בנבחרת בית ספר, בצבא הוא שירת כמדריך ספורט וגם באוניברסיטה רץ מדי פעם", מבהירה אימו זהבה.
"לעיתים קשה בזמן עבודת ההכנה למרוץ, אבל אני עובדת בצורה מכנית, בלי לעצור. לפעמים יש נגיעות של עצב – מול המחשב, מול השלט של מרוץ אייל", מגלה שמואלי מעט מרגשותיה. "מה שמאזן אותי היא שמחת החיים שפורצת מהספורט, מהספורטאים עצמם. זה ממלא חזרה, לא את הכול. זה קשה מאוד, לפעמים אתה רוצה לעצור הכול".
אייל ז"ל נפטר מדום לב בבר קריוקי כשהוא בן 27 בלבד. המרוץ המנציח אותו הוא מיוחד בנוף אליו הוא משתייך. ביום שבת הבא, ה-14.11, תיערך המהדורה השמינית של מירוץ אייל ברמת השרון, שבניגוד לרוב מרוצי הכביש אינו מסתפק בריצה ל-10 ק"מ, אלא מסתיים לאחר 15 ק"מ.
מסלולו של מרוץ אייל מתחיל בתוך העיר, עובר דרך השדות של רמה"ש ומסתיים לאחר עלייה מאתגרת ליד אצטדיון האתלטיקה – בדיוק אותו מסלול בו נהג אייל לרוץ בזמן אימוניו במועדון רצי רמה"ש. "השבילים והמסלולים נבחרו על פי המקומות בהם אייל רץ", מוסיפה זהבה, הכוח המארגן מאחורי המרוץ.
מלבד המרחק, המאפשר לכל הרצים שכבשו את פסגת ה-10 ק"מ להתנסות באתגר חדש, מרוץ אייל מספק חוויה שונה נוספת. העובדה שלצד המקצה המרכזי (15 ק"מ) מתקיימים גם מקצים ל-5 ו-2 ק"מ, בנוסף ל-5 ק"מ הליכה, הופכת אותו להפנינג בו יכולה כל המשפחה לקחת חלק בבוקר שבת.
שמואלי מסבירה את הבחירה במגוון המרחקים: "ההחלטה לעשות מדרגת ביניים של 5 ק"מ היא לאלו שרוצים להתחיל לרוץ, אבל 10 ק"מ הם יותר מדי עבורם. זה מקצה שמתאים גם לרצים המקצוענים שמתחרים ב-1,500 ו-3,000 מטר. המקצה הארוך מתאים מאוד לאלו שמתאמנים למרתון, העיתוי נבחר בהתאם ללוח התחרויות בישראל – מרתון טבריה וחצי מרתון בית שאן.
"אנשים שחווים את המרוץ חוזרים אליו כל שנה. אולי בגלל הצד המקצועי, אולי בגלל האווירה, הכמויות גדלות כל שנה", היא מוסיפה. "אנשים מגיעים בשבת כדי להישאר, נהנים מכל מה שיש להפנינג שלנו להציע, זה חלק מהתרומה הנפשית שאני מקבלת מכל העניין. לפני המרוץ אנחנו מקיימים טקס קצר, רק כדי שאנשים יבינו למה הם רצים, אבל בגדול זה מרוץ שמח".
