גדעון תמר
כמי שמשרת בקבע ביחידת המכללות הצבאיות שבאחד ממחנות גלילות, אני "נפגש" עם חלקים ממסלול מרוץ אייל על בסיס יומי. יתרה מכך, תחת חסותה של זהבה שמואלי בקבוצת רצי רמת השרון, לא מפתיע שהמסלול הוא אחד המרכזיים בתוכנית האימונים שלנו.
מסלול אייל – אכן מאתגר. אך גם ממכר ובונה כוח. אני מודה שמרוץ אייל אינו מרוץ שגרתי. המסלול המגוון מעמיד את הרצים במעין מבחן המשלב מספר מאפיינים שונים זה מזה, שחשוב להכירם בנפרד ועוד יותר מכך, להתכונן נכון להתמודדות עימם ברצף.
חגיגת הפתיחה – מיד לאחר ההתכנסות הססגונית והשמחה באצטדיון המחודש של רמת השרון, "חגיגת הריצה" ממשיכה גם לאחר יריית הזינוק לאורך של 5+ ק"מ. השליש ראשון מאופיין במגמת עליה קצרה ברחוב הנצח, כשהחמצן בריאות עוד בשיאו, ומיד לאחר עיקול חד שמאלה ימצאו את עצמם הרצים מתגלגלים בדהרה מטה כ- 2 ק"מ לאורך הרחובות ביאליק, ויצמן וז'בוטינסקי. מרבית הרצים חשים כאן תחושת ביטחון משכרת, אך כאן גם מגיעה האזהרה בטאבו: המעבר לאזור החקלאי בואכה כיכר מחנות גלילות מהווה את סיום השליש הראשון – והוא הקל שבחבורה.
ברוכים הבאים לעולם החקלאי – לשטח יש קצב משלו. סוג הנעל או גובה הסוליה לא משחקים כאן תפקיד- השביל הכבוש, חולות הפרדסים, שרידי נתיבי מי הגשמים וההשקיה, כל אלו גורמים לנו להביט מעת לעת בשעון ולזהות את תהליך ההאטה בקצב הממוצע. ההכנה כאן בעיקר מנטלית. התגלגלנו בדהרה בכביש, וכעת אנחנו חורשים את השטח. פשוט להיות מוכנים לזה. זה קורה לכולנו. ההקלה בקטע זה באה בריצה שטוחה ונוחה למדי בכביש בית העלמין לאורך כמעט 2 ק"מ.
עכשיו באמת מתחילים– נהוג לומר שהמרתון מתחיל באמת רק לאחר כ- 30-32 ק"מ. מי ששמר על כוחותיו עד השלב הזה, ישרוד את המרחק שנותר, ומי שלא, קרוב לוודאי שיפגוש את "הקיר" המפורסם. מרוץ אייל, בהקבלה, מתחיל בתום עשרת הק"מ הראשונים, סמוך לכיכר מחנה גלילות. לטוב או לרע, את השליש האחרון אנחנו כבר מכירים היטב. הרי התגלגלנו שם בדהרה מטה לא מזמן….
מה עושים? קודם כל מודעים "למצב". הגברת הקצב בשלב זה אינה מומלצת. 2 ק"מ באזור חקלאי ובמגמת עליה מתונה מהווים מעין הכנה מנטלית לקראת קטע הסיום. והנה צצים בתי רמת השרון, האזור החקלאי עומד להסתיים, משנסים מותניים, מקטינים מעט את הצעד ומגבירים משמעותית את עבודת הידיים. זכרו שהעלייה תסתיים בעוד כ- 2 ק"מ נוספים. המלצתי כאן היא דווקא להיות מרוכז ומפוקס על עשרות המטרים הבאים. לנעוץ מטרות קטנות וקצרות בדרך: עוד מכונית, עוד עמוד חשמל, עוד מעבר חצייה, עוד עץ או שלט, והנה עברו והושגו כמה "מטרות" קטנות כאלו ו…..נגמר.
כיכר אחרונה ומתחילים לגלוש. ואוו, כמה שהירידה בק"מ האחרון באה בזמן. מסדירים דופק, מגדילים שוב את הצעד, מגבירים את הקצב וזהו. אנחנו כמעט שם. תחילה הגלישה ברחוב הנצח ולאחר מכן עליה מתונה קצרה ואנחנו כבר שומעים את הכרוז, את קריאות העידוד של הקהל הנפלא ומיד מעבר לעיקול – קו הסיום.
בנימה אישית – מרוץ אייל מביא סיפוק אדיר. הוא מהווה הכנה מצוינת הן בהיבט הקושי הפיזי ואולי בעיקר בהיבט העבודה המנטלית של הרץ. התגברות על נקודות משבר, שינויי תוואי ושינויי קצב– כל אלו מכינים אותך היטב לחצי מרתון הבא (בית שאן?) וכמובן גם למרתון (טבריה?).
בהצלחה לכולם!
הכותב הינו גדעון תמר, בן 42, אלוף ישראל במרתון בקטגורית 40+ (בעל שיא אישי 2:35:25, מקום שני כללי בחצי מרתון תל אביב ומנצח מרוץ אייל 2015 בקטגוריית 40+ בתוצאה של 53:23 דקות).
